ום העצמאות הוא חגה הרשמי של מדינת ישראל, אך גם חגה הלא רשמי של השירה בציבור.
בין פטיש פלסטיק לספריי שלג ניצבת לה איתנה מסורת רבת שנים של שירת המונים.
והמסורת הזאת של שירה בציבור מתחזקת ומתעצמת משנה לשנה.
גם אלו שאינם חובבי זמר מושבעים חשים לגיטימציה להצטרף לשורת הפוצחים בשירה. "אנחנו שרים לכבוד המדינה" כך עונים "סרבני" השירה בציבור הקבועים.
השירים זורמים כיין (כמו גם היין עצמו) ומלטפים את רגש הלאומיות. הכל הולך, ללא הבדל כרונולוגיה או סגנון. כל שירינו הם בנינו ואנחנו לא נקפח מי מהם ביום חגנו זה.
הישנים שבשירים הופכים להיות שוב רלונטיים לרגע ואילו החדשים יותר מתיימרים לתפוס חלקה במתחם הקרקעות של נכסי צאן הברזל.
אם אירוע השירה בציבור נערך בצהרי החג, אזי המתכונת די קבועה. לרוב. שרים, אוכלים, שותים ומדברים. לאו דווקא בסדר הזה. אירוע שנערך בערב החג, גורלו אחר. ידוע מתי יתחיל, אך לא ידוע מתי יסתיים. לעיתים מסענו בנבכי הזמר העברי סבוך כמסע תקומתנו והוא נמשך ונמשך…
חיים חפר היטיב לתאר זאת טוב מאתנו: "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע". חג שמח!
אנו תופסים את פעילות השירה בציבור כאטרקציה בידורית השייכת לפעילויות הפנאי ומתאימה לשיבוץ באירועים חגיגיים ומשמחים. יש בכך מן הצדק…
עבור חלק מאתנו, אירוע שירה בציבור הוא סוג של אטרקציה. מסוג הפעילויות שנתקלים בהן באירועים מיוחדים: ימי הולדת, חגי ישראל, …
ביום הכי טעון בלוח השנה הישראלי אנו נוהגים להתקבץ ולהתייחד עם זיכרון חללינו, החיילים, השוטרים והאזרחים נפגעי מערכות ישראל, הטרור…
אנחנו שרים הכל: כל דבר שזז או מתנגן בקונפיגורציה כלשהי נבלע אל קרבנו ברעבתנות. אין חוק המגדיר מה מותר ומה…
כל אירוע שירה בציבור הינו אירוע רב שירים. המנחה הוא אשר קובע, לרוב, את סדר השירים ומדלג משיר לשיר בצורה…
במהלך שנות פעילותי בתחום השירה בציבור אני בא במגע עם אוכלוסיות רבות ומגוונות: נוער, בוגרים מכל הגילאים, נורמטיביים, בעלי צרכים…