על שירונים ומצגות

כל אירוע שירה בציבור הינו אירוע רב שירים. המנחה הוא אשר קובע, לרוב, את סדר השירים ומדלג משיר לשיר בצורה מידית וטבעית ככל האפשר. השירה בצוותא עממית מיסודה ואת השראתה לקחה מתקופות קדומות יותר בהן לא היה בידור זמין עבור הפועלים שעבדו מן הבוקר עד הערב. היה זה סוג של בידור עצמי. מי שידע לנגן נטל את כלי הנגינה שלו והוביל את השירה. משתתפים אחרים שרו ורקדו, עפ"י היכולת והרצון. מבחר השירים שהיה בנמצא לא היה רב וכולם ידעו את המילים בע"פ. כגודל הפשטות כך היה גודל ההנאה.
עם התפתחות תחום הזמר העברי וריבוי היוצרים והיצירה לא היה אפשרי יותר לזכור את מילות כל השירים המתחרים זה בזה על ליבם של חובבי השירה. יצרנו לעצמנו שירונים, בתחילה בכתב יד ואח"כ בדפוס. עיני השרים היו נשואות אל הדפים המקומטים מרוב שימוש מבורך. היתה זו הקלה של ממש למוח שהתקשה להפנים את הטקסטים הרבים והולכים.
עם המעבר לשימוש במקרן השקופיות יכולנו להרים את ראשינו מן הדפים הכובלים. עיני כולם מופנות לעבר אותה הנקודה, מסך ההקרנה. קשר העין בין מנחה השירה בציבור לבין המשתתפים השתפר לעין ערוך. השקופיות בעלות עיצוב אחיד, נעים לעין. עיטורים בעלי סגנון מובהק וכתב בעל אופי קליגרפי, כאילו מדובר בכתב קודש כלשהו, "מסכת שירה בציבור".
השימוש הגובר במחשבים הניידים בעשור וחצי האחרונים הוא אשר סייע לגמישות מירבית בתצוגת המילים על גבי המסך. המחשב, המחובר למקרן, מציג יכולות מרשימות של עריכת מלל וגרפיקה באופן המקל את תפעול אירוע השירה. קל יותר להוסיף שירים חדשים למאגר, סידור השירים במצגת מתבצע בקלות וגמישות התכנים המוצגים על גבי המסך היא רבה. כך, "על הדרך", אנחנו צופים במצגות שנערכו לכבוד מזמין האירוע (יום הולדת, יום נישואין…). אין ספק שהטכנולוגיה עדיין לא אמרה את המילה האחרונה וכל חידוש שיסייע להצלחת שירתנו בצוותא יתקבל בברכה.