אנו תופסים את פעילות השירה בציבור כאטרקציה בידורית השייכת לפעילויות הפנאי ומתאימה לשיבוץ באירועים חגיגיים ומשמחים. יש בכך מן הצדק שכן, זהו הפן המתוקשר יותר של השירה בצוותא. אם נצא מן הקיבעון הזה, נגלה שלשירה בציבור השפעה עצומה על הפרט ועל החברה דווקא בימים הקשים יותר.
ישראל אינה נחה לרגע מן האירועים הביטחוניים הגודשים אותה. זוהי מציאות חיינו המשתרעת על פני עשורים רבים, מאז קום המדינה. עובדה מצערת זו גובה מאתנו מחיר יומיומי כבד הנותן את אותותיו בסטרס תמידי המלווה רבים מאתנו. תופעת הדחק אשר משפיעה על התפקוד האישי ועל המורל הלאומי. במקומות רבים ברחבי הארץ אנו מוצאים את עצמנו "מבלים" שעות רבות ואף ימים ארוכים במרחבים מוגנים לשם הגנה על בטחון קיומנו, אם בממ"דים או במקלטים, משותפים או ציבוריים. כאשר ישנו צורך, נתקבץ לנו יחדיו תחת תאורה קרה, ישובים על כסאות או מזרונים ונטולי מרחב אישי ראוי.
בסיטואציה כזו, כאשר הנפש זקוקה להסתה מהעומס הרגשי, שירה בציבור יכולה לבוא לעזרתנו ביעילות רבה. הציבור כבר נמצא ממילא במקום ואין צורך לארגן הפקה מקצועית ועמוסה. כמובן שצריך מישהו שיוביל את השירה, מקצוען או חובבן, כלי נגינה ללווי ומערכת הגברה קטנה (לא חייב). מערכת הקרנה ואף שירונים הינם בגדר מותרות וגם עליהם ניתן לוותר. שרים כל מה שעולה לראש ומתאימים את התכנים לאוכלוסייה הנמצאת במקום, מבוגרים וצעירים. מושבעי הזמר יעלו על פניהם חיוך של הנאה מהפעילות המוזיקלית. אלה שאינם חובבי זמר ייהנו להתבונן בסובבים אותם.
איך שלא נסתכל על זה, פעילות השירה בציבור "תקצר" לנו את תחושת זמן השהייה במרחב המוגן בתקווה לצאת במהרה לאוויר הפתוח ולשגרת היומיום המבורכת. את זיכרונותינו מן השירה המיטיבה ניקח עמנו הלאה בתקווה להיפגש לערב שירה נוסף, הפעם כבני חורין ומעל פני האדמה.