כולנו מכירים את סדר פסח, אחד הכינוסים השנתיים המתוקשרים ביותר במחוזותינו. בלילה זה כולנו מסובין, קוראים מן ההגדה, שותים ואוכלים עד עילפון. לא צריך להיות דתי כדי לדעת זאת. ומה עם סדר ט"ו בשבט? זה כבר אירוע פחות מתוקשר. חלקנו אולי לא שמע על מנהג זה כלל וכלל למרות שמתקיים מידי שנה ברחבי הארץ בקהילות השונות.
בבסיסו, סדר ט"ו בשבט הוא מנהג שהחל בצפת של המאה ה-17. אם יש לנו יום אחד בשנה המהלל את תנובת הארץ, את פירותיה ואת עציה, למה לא לעשות מזה חגיגה אמיתית? ישנן גירסאות רבות לסדר זה ואף קיימת "הגדה לט"ו בשבט" ששמה ניתן לה בהשאלה מפסח, כמובן. ה"הגדה", שנוסחה אינו אחיד, כוללת דברי חכמים, קטעי קריאה בעלי זיקה בוטנית ואף אקולוגית, כיאה לרוח תקופה זו בה קיימת מודעות גוברת לאיכות הסביבה. בין קטעי הקריאה משובצים שירים בעלי זיקה ציונית, תיאור נופי הארץ השונים וכמובן, אזכורים רבים של כל הצומח בה. אפשר לומר שזהו ערב שירה בציבור בעל ערך מוסף.
אני זכיתי להיות שותף למספר ערבי שירה בציבור כאלה בהם ניתן להשתאות אל מול השירה האדירה והריקודים הספונטניים. לכל מי שתהה, הציונות עדיין כאן, חיה ובועטת ואף שרה בגרון ניחר ובלב חפץ!